על בובות, על געגוע ועלי

אני ננה, אני אוהבת סיפורים, אנשים ולעשות בובות.

​

כשסיימתי ללמוד בבצלאל ב2015 נשארו לי המון שאריות בדים שלא מצאו להן יעוד. לא רציתי לזרוק אותן לפח, אז התחלתי לגזור ולתפור עד שהיתה בידי בובה ראשונה, כתומה וכבדה, ממולאת בשאריות בד, מחייכת אלי בתום, זה היה ניסים, סוג של נס, והוא היה היצור הראשון בסדרת "יצורי הפרוייקט" - היצורים שהיו תופעת הלוואי של פרויקט הגמר שלי בלימודים, ממנו נשארו כל השאריות.

שנתיים אח"כ פנתה אלי מיכל, עם בגדים של אמה שבדיוק נפטרה, וביקשה שאכין לה מהם בובות - אני שמחתי על ההזדמנות ועל קריאת הכיוון הזאת ומעט אח"כ קיבל הסטודיו את שמו העברי והמדייק - בובות געגוע.

​

מאז, זה מה שאני עושה.

בובות לגעגועים שונים, לזכרונות של אנשים , מקומות וחוויות, שאנחנו רוצים לחבוק שוב ויש לנו משהו שאפשר לייצר ממנו בובה.
הבובות והלקוחות לא מפסיקים לרגש, לשמח ולהפתיע אותי בשונות הסיפורים, במורכבות ובצלילות הגעגועים ובשמחה הפשוטה והמופלאה של רגע קבלת הבובות, ואני אסירת תודה על הכלי שיש לי בעולם.

תודה לך, שבאת לכאן למקום הוירטואלי של הסטודיו שלנו.
ניתן ליצור קשר איתי או עם הסטודיו כאן או דרך הרשתות החברתיות. נשמח מאוד לשמוע את הסיפור שלך, ולחשוב יחד על בובת הגעגוע שלך :)